חנית קרמני - סדנאות יצירה, פיסול בעיסת נייר ועיצוב תכשיטים.

כנערה נהגתי לתהות מהיכן מגיעים החפצים שסביבי, מי מייצר אותם ואיך. כל כך הרבה חומרים: פלסטיק, עץ, מתכות, בדים והכל במרקמים וצבעים שונים, ובעיקר – באין ספור צורות. כשבגרתי הבנתי את העובדות היבשות- במזרח הרחוק (תאילנד, סין) מכונות גדולות במפעלים גדולים עוד יותר, מיצרים כמעט את כל הסובב אותנו, מגרביים ועד רהיטים, דרך טלוויזיות וסיכות לשיער. כנערה עם צמא גדול לעיצוב, עובדה זו העציבה אותי, כיוון שהיא טמנה בחובה את העובדה שיש מגבלות מסוימות ליצור מסחרי, המוני וחסר מקוריות.

בוודאי תשמחו להיזכר איתי באותו קסם שבורכנו בו כולנו, קסם היצירה. במידה מסויימת, גם היצירה שארצה לדבר עליה כאן, מקורה בסין, אחרת לחלוטין, סין שכולה ממלכה של מלאכה.  הסינים כידוע המציאו את הנייר ואת עיסת הנייר בערך בשנת 105 לספירה, והגיע דרך המוסלמים למערב, הפריט המוכר ביותר כיום מחומר זה הוא מסכות הענק בצורות דרקונים למניהן מפסטיבלים בסין ומתקיימים שם עד עצם היום הזה.

היתרון הגדול ביותר של עיסת הנייר הוא השינוי האדיר שהחומר עובר מזמן העבודה איתו ועד זמן הייבוש. בניגוד לחיימר למשל, עיסת נייר אינה מצריכה תנאים מיוחדים, לא שריפה בתנור ולא צבעים או טכניקות מגבילות, וכאשר היא מתייבשת היא הופכת אף יותר קלה משהייתה בזמן הכנתה. יתרונות אלו הופכים את התוצרים של העבודה עם עיסת נייר לטובים כמעט לכל מטרה.  בין אם זו שרשרת קלילה לצוואר או פסל יציב ומפואר בכניסה לבית.  היא טובה גם לשלל יצירות שימושיות כגון מדפים, מתלים לבגדים, קערות, כסאות, שולחנות קפה, אהילים ועוד אין ספור חפצים. למעשה, עיסת הנייר כה חזקה ועמידה, שהפריט העתיק ביותר שנשתמר מחומר זה הוא קסדה מצופה שכבות רבות של לקה ששימשה חיילים סינים.

היכולת ליצור יש מאין מושכת אנשים רבים ומגשימה עבורם חלום גדול, אך אנשים אחרים נוטים לפחד מאפשרות זו שגורמת להם להתרחק ממנה. חופש מוחלט ביצירה יכול להמם ולשתק, ומשאיר אנשים רבים שברצונם להביע את היצירתיות שבהם ביאוש מסויים. עיסת הנייר לא מאכזבת גם בתחום זה. היכולת לשנות ולשפץ פריטים קיימים ולבנות עליהן משהו חדש היא אחת הסגולות הגדולות ביותר של עיסת הנייר. מאחר ואינה דורשת ייבוש מיוחד ומשקלה הסגולי קטן ביותר, היא מתאימה עצמה לחפצים קיימים בקלות, מעגלת פינות, משדרגת שולחן נדוש, מקשטת ידיות משעממות של ארון ישן, מוסיפה תבליטים על מסגרות, ואפשר גם לצפות בעזרתה כלים חד פעמים מפלסטיק שהיו מוצאים את דרכם לפח. ומכיוון שהעיסה כל כך חזקה היא טובה אפילו לתיקון כסא מתנדנד.

כאשר אנו נגשים ליצור פסל, גדול או קטן, הבסיס לעבודה יכול להיות כל חומר- קרטון, רשת לולים, עץ, מתכת, זכוכית ופלסטיק. האפשרות המומלצת ביותר לדעתי היא למצוא את החומרים האלו בסביבה הקרובה ולעשות בהם שימוש חוזר. עושים ניקיון בבית; לוקחים שקית נילון גדולה (משומשת כמובן) מבקשים מכל דיירי הבית להתגייס למשימה (הילדים ישמחו לשתף פעולה) ואוספים את כל סוגי הנייר-מחברות ישנות, פתקים, ציורים, אריזות קרטון ,קבלות שאין בהן צורך… ושקית נוספת ובה אוספים אריזות מחומרים שאינם נייר- בקבוקי פלסטיק, קופסאות שימורים שקיות ניילון וכלים חד פעמים.  אחרי שאספנו את החומרים לוקחים שקית נייר גדולה כזו שמקבלים בכל חנות כשקונים נעליים או בגדים, ממלאים אותה בבקבוקים, קופסאות, אריזות של ביצים, ומסדרים אותם בצורה הרצויה (עיגול, מרובע, מלבן) ולמילוי המקומות החלולים, דוחסים עיתונים מקובצ'צ'ים (מקמטים לכדור) או נילונים ויש לנו בסיס לגוף של דובי או חתול גדול, וזו רק דוגמא אחת מיני רבות.

את הבסיס, בין אם הוא שקית נייר ממולאת בעיתונים או כלי פלסטיק מאוכל שקנינו בסופר, מצפים בעיסת נייר עצמה. יש אפשרות ליצור מרקמים וצבעים שונים לעיסה, הכל תלוי בחומר ובלישה. הכי רכה וחלקה היא מנייר טואלט, ומחוספסת וגסה מאריזות של ביצים, אפשר גם להוסיף לעיסה פיגמנטים או צבע אקריליק ואז היא יכולה לשמש אותנו כבסיס לעבודת פסיפס עם צדפים וזכוכיות שאספנו בחוף הים עם הילדים, כך שהפתגם כחומר ביד היוצר- בהתגלמותו…

יתרון עצום בעבודה עם עיסת נייר למי שמתקשה לעשות החלטות, או סתם אוהב שינויים, הוא באפשרות לשנות, להוסיף ולצבוע מחדש את הפריט שיצרנו גם מלפני שנה ויותר.

שיטת עבודה נוספת לאחר שיוצרים בסיס, היא לצפות אותו בדפי עיתון טבולים בדבק, סחוטים קלות, ובעדינות  מתחילים ממש לפסל. הגמישות של העיתון מדהימה וממכרת, וכיף מאוד לעבוד איתו.

כשהתלמידים נחשפים בפעם הראשונה לשיטה זו, הם מיד מתאהבים בה והרעיונות מתחילים לזרום…

כשאני מעבירה מבט חטוף על ביתי, אני לא יכולה לחושב מה הייתי עושה לולא הייתי מגלה את נפלאותיה של עיסת הנייר. פרט לערימות העיתונים האין סופיות שהיו מצטברות בסלון בכל סוף שבוע  (הייתה לי גאווה קטנה לומר לבן זוגי שהעיתון של שבת הפך לג'ירפה)  הייתי מוקפת חפצים שהוכנו עבורי בידי אנשים אחרים, או אפילו מכונות, במקום לשקף את עולמי הפנימי.

כעת, כשאני יושבת וכותבת מילים אלו, אני מוקפת בצבעים וצורות מעשה ידי, שאני בחרתי בקפידה, שיניתי פעם ועוד פעם, לפי מצב הרוח ותחושותי המשתנות. ופרט לתרומתי הגדולה לאיכות הסביבה והחיסכון הניכר לכיס, אופפת אותי התחושה המבורכת של בריאה ויצירה אין סופית. ובעקבות ההתלהבות בכל יום מחדש, רציתי לשתף ולחלוק אותה איתכם אצלי בסטודיו.

הסדנאות מתקיימות ברמת גן

פיסול בעיסת נייר

עיסת נייר- שינוי ושדרוג